#35846, "העולם ואני..."
|
טוב ראשית אפתח בזה שהיתגעגעתי אליכם ואפילו מאוד.....
לא כתבתי פה כבר זמן מה מהסיבה שאני קצת נהייתי עסוק בזמן האחרון וזה גוזל ממני השראה חח אז הינה חזרתי לי עם קצת סיגנון במאי של סרטי גותיקה חח עם נגיעות של עצב מרוסן.
שנית...
מאמר זה , פארודיה הוא, ועמוק מאוד....
הוא אומנם מדבר ומספר על דברים דמיוניים ...אך מרמז ומצביע על המציאות.
כל אחד ,באיזה מצב שנימצא,ככל שיעמיק בו כך יגיע ליותר מעצמיותו ואישיותו הוא, באשר הוא.....
תהנו.....אליה.
אני מביט בעצמי...
ושאני מביט בי
אני רואה אותי מגבוה,
מגבוה גבוה אבל מאוד קרוב.
קרוב במובן של מרגיש
וגבוה במובן של רואה.
אני רואה אותי,
ליד עץ ענקי בודד
שהצל שלו מסתיר לי אותי,
אני מרגיש אותו מחבק את הצל כדי לא להיות בודד.
כדי לא להרגיש לבד,
נהנה מכל הביטחון שהעץ מעניק לי,
שמראהו גורם לי,
ליד העץ ישנו ים,
יותר נכון ימה קטנה.
שעת בין הערביים,
דימדומים,
הכול אדום וחשוך.
לבד ....
לבד ... היקום כולו נכחד,
גם השמש, והכוכבים, אינם עוד.
השאירו לי רק את הרגשת הדימדומים,
האדום המפחיד הזה.
הלבד....
העולם נדמה לי כשטח נוף,
ירוק עם קצת הרים עד קצהו של האופק.
הים?!
הים שקט ועמוק,
צופן בחובו המון המון מים ,
מים שחורים ואדומים,
עמוקים בלא לגלות מה יש מתחת.
אבל בחיבור הים לאדמה השותקת,
ישנם גלים סוררים שמפריעים לי את הרגשת השקט,
לא ...הם לא מוסיפים טעם לחיי,
הם לא מפריעים להרגשת הבודדות המפחידה שלי,
הם רק מפחידים אותי יותר,
הם לא נותנים לי להיתעלות מעל המציאות המפחידה שאני נימצא בה,
הם לא נותנים לי לא להיות אני,
לשכוח כמה בודד אני,
באיזה "לבד" אני נתון,
כמה קטן אני,
כמה אני אמור לפחד,
כמה אני אמור להרגיש בודד,
ואז הים שואל אותי
איך שהיה היקום,
לפני שהוא נחרב,
הירגשת בטוח?
מה זה אדם?
אתה רואה כמה אתם קטנים,
עכשיו שאתה ניצב מולי
כמו עלה נירדף
בלא העץ שהוא גדל עליו,?!!
מה נתן לכם בני האדם להרגיש בטוח,
להרגיש שיכות אל הטבע?
חיבור אל הטבע?
שכחתם כמה אנו מפחידים?
קודרים וחשוכים?
שיחקתם בטבע כבשלכם,
נהגתם בו כמו בחית מחמד,
ואני??
אני התחלתי באמת להבין למה אני מפחד,
שזה עצמו היה יותר מפחיד,
הבנתי שאני באמת לבד...
אמרתי לעצמי להיתקדם הלאה.
מה יש לי להפסיד?!
למות??
אוייש,
עדיף ,לא?!
הרגשתי קצת פחד לעזוב את העץ,
אך נתתי לו חיבוק אחרון לפני שאלך לי לדרכי,
נשקתי לו וניפרדתי ממנו בשלום,
הודתי לו על צילו
ועל שהעניק לי ביטחון ביד רחבה,
המשכתי....והמשכתי....
ימים ולילות,
רועד מקור,
מיתבשל מחום.
אבל....
פתאום אני רואה נערה,
יפה, מלאכית קטנה,
בודדה כמוני,
פניה אומרות ,
פחד..
פניה אומרות בדידות.
אבל להפתעתי היא העניקה לי,
הרבה יותר בטחון מהעץ הגדול והענק...
והיא כזו קטנטונת?!!!
לא הבנתי מה קורה איתי,
איך זה?
אז הבנתי...
שלא הרגשתי ביטחון בגללה?!!
הרגשתי ביטחון בגלל עצמי!!!
כי עכשיו יש לי אחריות עליה.
אז אני חייב להיות חזק.
ונהייתי חזק.
חזרנו יחד לעץ החביב,
הפעם בראש מורם,
הלכנו לים,
שחינו בו,
שיכשכנו את רגלינו בו,
כאומרים אתה באמת רק ים...
אתה קיים רק לשרת אותנו ,
בני האדם.
האדום המפחיד והמאים,
נהפך לאדמדם רומנטי,
החושך רק מילא אותנו
במשחקי נערים,
בשמחת חיים,
הלכנו לעץ ,
בניתי לה בית,
היא מכינה לי לאכול אוכל עם כזה ריח...
שהים מספק לנו,
פירות שהעץ נותן ומרעיף עלינו,
גינה קטנה,
וכלבלב שמצאנו מתי שהוא.
על הדלת כתבתי...
"כאן גרה באהבה המשפחה השפויה האחרונה בתבל"......
ואז ירדתי אלי...
ניכנסתי לתוכי,
כי קינאתי בי,
כי היתגאתי בי,
והיתבישתי על חוסר האמון והביטחון שנתתי בי,
עכשיו אני רואה מהענים שלי,
מההכרה שלי.
כי החזרתי לעצמי את הביטחון שאני מסוגל.
אפילו שאני האמיתי ,
העצמי עצמי...
לא היה מסוגל להיתחבר אלי,
לא היה מסוגל לבטוח בי,
בכוחות אחרים..
בכוחות לא לי.
גופי ללא עניי.
ללא מוחי,
החזיר לי והחדיר בי ,
ביטחון...
שלוה...
עד שהאי קיו שלי ....
עד שהכישרון שלי...
שהשכל שלי ...
ראו כמה הם חסרי משמעות מול.......הרגש!!!!
מול רגש אחריות, אהבה,ושיכות....
מוסר השכל...
המזל איננו איתכם?
המוח עזב אתכם?
מיצאו משהו, או מישהו,
שתיתחיבו לו אחריות.
עציץ או בחורה,
לא משנה...
מיצידי חית מחמד..חח
רגש האחריות יחזיר לכם את הכל.
באהבה אליה.
העולם יפה גם בלעדינו הבה נעשהו מדהים גם איתנו...
|
|
פששששש חזק אחי, אהבתי.... (ל"ת)
מכבי חיפה 
