#40590, "מצפון..."
|
שלום. אממ. גם לי יש בעיונת..משהו שדיי מעיק עליי...אז ככה: יש לי ילד בכיתה, והוא לא ידיד שלי ולא כלום. לא שכור לי שדברנו אי-פעם, בכל מקרה, איכשהו התגלה לי שהוא מעשן ואולי לוקח סמים. ה"חברים" שלו בכיתה דיי עושים צחוקים מזה, כמו כל חברים. ואולי קצת מתעניינים, אבל לא שמעתי אותם מנסים למנוע את זה ממנו. הוא גם התחבר עם איזה יב'ניקים...שנראה לי שגורמים לו לעשות את זה. ושוב פעם, זה לא מה שחשוב. הבעיה היא, שלא יכולתי לסבול את זה שאני יודעת את זה, ולא עושה עם זה כלום. אז אמרתי למחנכת, ותגידו שאני מלשנית, או מפקירה, או כל דבר שתרצו. התעייצתי לגביי זה עם חברות-כשהוא נראש בתור אנונימי, וחשבתי על זה בלילות לפני השינה...ו..המצפון העיק עליי.. בקיצור, כמו שרשמתי, סיפרתי למחנכת.היא תבדוק את זה. העניין הוא שהיא דיי מרחפת, ולא נראה לי שהיא מגלה משהו לגביי זה. אין לי בעצם על מה לבכות פה, כי המעצה כבר נעשה...ובכל זאת, עכשיו יש לי הרגשה שזה בכלל לא ענייני... דרך אגב-אנחנו בכיתה ט'. נראה לי בזבוז להתנסות בסמים ודברים כאלו בגיל כזה...לא יודעת...כל ההתפתחות, החברה, מה שמפסידים, גם אם זה רק סיגריות... זאת סוג של פריקה מהלב. לא התכוונתי לסבך הכל. אני גם לא חייבת תגובה. סתם פריקת לב. תודה :)
|
|