זה קשה.. אבל עם קצת מאמץ זה גם אפשרי =]

נכון שאונסים מישהי אז יש לה צלקת לכל החיים וזה לא עוזב אותי והיא נהיית עצובה לפעמים.?
אז זה אותו הדבר אצלי וקשה לשכוח מזהה..
אבל לאאא לא אנסו אותי או משו חס וחלילההההההההה!!
פשוט..אני מקשרת כי זה על אותו עיקרון

אם את רוצה לשתף חברים ולא אומרת מה קרה,אפילו לא בערך, איך נדע מה מציק,ואיך נדע לעזור ולתמוך?

אבל כשמישהי נאנסת היא עדיין מצליחה להשתחרר מזה (לא כולן אבל יש הרבה שכן) ואז זה לא משהו שיושב מעל הראש כל הזמן כמו איזה ענן שחור. נכון לפעמים זה עולה, אבל לומדים להתנער מזה ולהמשיך הלאה. חבל לבכות על חלב שנשפך ויש עוד הרבה דברים ששווה להתנער בשבילם ולצאת מהטראומה.
אני מבינה שאת לא רוצה לספר, תאמיני לי שכן. אבל לפעמים זה דווקא משחרר לספר למישהו ואז אותו אחד/ת הופך לאיש/אשת סוד שאת תמיד יכולה לדבר איתו על הנושא ולסמוך עליו/ה שתמיד יהיו שם לצידך כשאת עצובה מזה.

חחחחח אני תמיד מתלהבת כשמקצרים לי את השם... P:

ועדי, נכון זה קשה לספר. אבל זה הצעד הראשון כדי להשלים עם זה ולקבל את זה ולהתנער מזה.

וד"א, אני מדברת מנסיון. אני לא מאותם אנשים שאומרים מה דעתם בלי להיות קשורים לנושא ובלי לראות את הנושא מנקודה אישית. (בלי לפגוע, כן?)

גם לי זה קרה פעם אז לא לדאוג קודם כל את צריכה להאמין שאת יכולה להתגבר על הבעייה. דבר שני תחשבי שוב על הטראומה שהייתה לך לפני שינה ממש לפני שאת נרדמת. עכשיו כשתחשבי על הטראומה תנסי בעזרת הדמיון שלך להפוך את הטראומה הזאת למשהו או איכשהו למשהו שהיה משמח אותך במקום לדכא. אני לא אומר לשכוח אותה כי ככה זאת לא השיטה אלה לשנות את הפרטים...תנסי זה עובד:)