שלומי | תאריך: 12.05.06 - שעה: 13:00:12 |
חבר מתאריך: 14.06.04 - שעה: 10:03:00
9,757 הודעות.
|    |
|
#101, "מבנה הטנק"
|
הטנק המודרני מורכב משלושה חלקים עיקריים: תובה, צריח ותותח.
בתובה מותקנת מערכת ההנעה של הטנק הכוללת חטיבת כוח - המנוע והמימסרת. מזקו"ם, מיכלי דלק וכמובן נהג. בתובה אפשר גם לשאת תחמושת וציוד נוסף. המזקו"ם הוא כינוי למכלול המניע של הטנק הכולל זחלים, מרכובים (בוגים) וקפיצים (בולמי זעזועים). התובה בדרך כלל ממוגנת במעטפת שריון כבדה.
הצריח הוא החלק האקטיבי של הטנק המשמש ללחימה ובו מתנהלת עיקר הפעילות. בצריח יושבים המפקד, התותחן והטען (בטנקים עם מערכת טעינה אוטומטית: מפקד ותותחן בלבד). בצריח נמצאות רוב מערכות הנשק, האופטיקה והקשר של הטנק.
התותח, כשמו כן הוא, משמש לירי בכינון ישיר. את הפגזים טוען הטען ואת הירי מבצע איש הצוות הנוסף בטנק, הוא התותחן.
שריון ואמצעי הגנה
החלק העיקרי במיגון הטנק הוא השריון. בתחילת דרכו היה שריון הטנק מורכב בעיקרו מלוחות פלדה שהגנו על הצוות מאש קלה ורסיסים. עם התפתחות נשק שחדר מעבר לשריון זה, החלו מתכנני טנקים לחפש דרכים למיגון טוב יותר של הטנק. בתחילה עיבו את הפלדה, אולם התוצאה הייתה עלייה במשקל הטנק שהקשתה על ביצועיו. צוות תכנון רוסי שתכנן את הT-34 מצא פתרון חלקי. הרוסים התקינו את השריון בשיפוע, כך שלוח שריון באותו העובי מספק יותר הגנה.
שריון הטנק שופר גם בדרכים אחרות. נמצאו חומרים שונים שהיוו תוספת לשריון הפלדה והעניקו הגנה טובה יותר. בין חומרים אלה היו סגסוגות חזקות במיוחד וגם חומרים קרמיים. פיתוחים נוספים וחשובים היו השריון המורכב (נקרא גם שריון כובהאם). לשריון זה שיש תת סוגים רבים (כל מדינה פיתחה ושמרה בסוד על שיטת המיגון משלה), מורכב מחומרים שונים בתצורות והרכבים שונים, המביאים ליחס הגנה/משקל טוב בהרבה משל שריון פלדה רגיל. בנוסף ישנו השריון הריאקטיבי. שריון זה, שהשימוש הראשון בו נעשה על ידי ישראל, נועד למנוע חדירה של ראשי נפץ הידועים בשם "מטען חלול". השריון הריאקטיבי מכיל מטען קטן, שמתפוצץ עם פגיעת ראש נפץ ומפנה את זרם הגזים והרסיסים מהטנק והלאה, וכך מונע חדירתם לתוך טנק.
בנוסף לשריון נוספו בשנים האחרונות לחלק מהטנקים מערכות שונות להטעיית טילים מונחים. מערכות אלה ידועות כמיגון אקטיבי רך (Soft kill). הן כוללות גלאים שמאתרים טיל נגד טנקים, אם שוגר, אמצעים שונים המשבשים את הנחיית הטיל (מדוכות עשן המופעלות אוטומאטית, שליחת אותות אלקטרוניים או אופטיים מטעים וכיוצא באלו). בנוסף פותחו מערכות של מיגון אקטיבי קשה (Hard kill) הכוללות מתקן המשגר באופן אוטומטי מטענים לעבר האיום ומשמיד אותו. מערכות ה hard kill שקיימות היום בשוק הן ה-ארנה הרוסית והטרופי ("מעיל רוח") הישראלי-אמריקני. טנקים מודרניים מצוידים במתזים אוטומאטיים שמכבים את האש, בתאים מיוחדים שמפנים את הדף פיצוץ התחמושת מן הצוות והלאה ועוד. זאת על מנת להציל את חיי הצוות. בטנקי המרכבה, הושגם דגש תכנוני על שרידות הצוות והפיכת אלמנטים שונים בטנק, כגון תאי זיווד ומכלי דלק, לשכבת מיגון אקפטיבית נוסבת שתשמש כאמצעי הגנה אחרון למקרה שכל אמצעי המיגון היעודיים נחדרו.
אחת מנקודות התורפה של הטנקים היא פגיעותם להתקפה מן האוויר. זאת מכיוון שהחלק העליון של הטנק אינו משופע, והשריון בו לרוב דק יותר. על כן קבוצת טנקים צריכה ליווי צמוד של נ"מ, אם יש ביכולתו של האויב לסכן אותה בהתקפות אוויר. מאותה הסיבה טנקים נייחים פגיעים לתקיפות ארטילריות. נקודת תורפה נוספת של טנקים היא הפגיעות למטעני גחון. ישנם אמצעי מיגון לגחון הטנק (כגון פלטות נוספות או מגובים כנגד מוקשים), אך לרוב התקנתם פוגעת בניידות הטנק.
|
|
|
-מנהל פורום מזרחית-
