RoMaN HaMeLeH | תאריך: 10.12.08 - שעה: 07:45:52 |
חבר מתאריך: 26.09.06 - שעה: 05:50:53
26,338 הודעות.
|    |
|
#3877, "לוחם "דובדבן" בתקופת האינתיפאדה הראשונה מספר על אימוני ההכשרה"
|
תיעוד נדיר של חייל דובדבן.
"בקורס טרור אתה הופך לחיה"
עדותו של י.פ.
לוחם "דובדבן" בתקופת האינתיפאדה הראשונה מספר על אימוני ההכשרה של היחידה
<השם המלא שמור במערכת. פרטים מזהים נוספים הושמטו>
העדות ניתנה לתחקירן ג'ים רון עבור ארגון "בצלם" במהלך אפריל 1994
אני מחזור נובמבר 9. הייתי מיועד ליחידת חילוץ של חיל-האוויר. נפצעתי בגיבוש, חזרתי לבקו"ם ואמרו לי שאני יכול לבחור איזה יחידה שאני רוצה. התלבטתי אם ללכת לסיירת צנחנים.
פתאום הגיע מישהו ואמר: אנחנו רוצים לדבר אתך. הוא היה בחור במדים בלי שום זיהוי, בלי דרגות. אמר שהוא רוצה לדבר אתי בקשר להצטרפות ל"יחידה מסוימת". דרך השיחה הבנתי שמדובר פה ב"דובדבן".
בתחילה אמרתי "לא" מוחלט, בשל יחסי הציבור השליליים שהיו ליחידה.
הוא אמר לי שהכל סודי. אמרתי שבטח כולם שם ימנים והמפקדים כהאניסטים. ביקשתי לראות את המפקד.
הוא אמר שזה בלתי אפשרי. אמרתי שאם אני לא רואה אותו אני לא שוקל הצטרפות.
הוא אמר שניפגש מחר והוא ישקול את זה. למחרת הוא אמר: אני המפקד שלך. הוא הציג את עצמו: היה מרכז קן של השומר-הצעיר (אני הייתי רכז שבט בצופים). הוא אמר: אסור לי להגיד אבל אני איש רצ. הוא אמר שבצוות שלו אין אף כהאניסט או גזען. דיברתי עם אחרים כולם ברמה אישית מאוד גבוהה. הרגשתי שהם משדרים אתי על אותו גל. מן האוהל שמעתי אותו מתווכח עם סרן מהסיירת. הסרן אמר: למה אתה חוטף לי חיילים?
הוא <המפקד מ"דובדבן"> הראה לי שניים שהולכים להיות אתי בצוות. חבר'ה טובים.
אמרתי: איתם אני ממשיך.
הוא אמר לי, אגב: אם יבואו מ"שמשון" אל תסכים ללכת איתם, הקב"א שלהם הרבה יותר נמוך.
תחילת המסלול היתה טירונות בצנחנים. היינו על תקן מסופח, מחלקה שיודעים שהיא מתפרקת בסוף הטירונות. במסופחים יש סיירות נבחרות וכו'. התחלנו 40 בצוות. כולם מצטיינים. מי שלא מצטיין - נושר.
"וידוא הריגה" עשיתי גם בתור צנחן רגיל: נגיד מסתערים על גבעה, ואתה ראשון. ירית אל המחבל ופגעת, אתה לא בטוח שהוא מת - אתה יורה שוב, שהוא לא פתאום ישלוף רימון וירסס.
כמובן שאחרי הקרב, בסריקה לאחור, זה ההפך. אתה שולה את האנשים - שלך ושל האויב - ומטפל בהם <רפואית>.
אחרי הטירונות יש רק הצוות, וכבר עוברים ליחידה - המפקדים שלנו מסתערבים, הציוד בא מהיחידה - למרות שאתה עדיין לא מכיר את היחידה, לא יודע איפה היא.
אחר-כך יש תקופה קצרה של ניווטים - בערך שישה שבועות. ניווטי שטח וניווטי שטח בנוי. אתה צריך להגיע לרמה שאם יש לך בתים ו-20 פעמונים אתה צריך להגיע לפעמון הנכון, אם לא אתה לא מקבל את הנקודות של הנ.צ. לוקחים אותך לשטח, אומרים לך: עוד שעתיים יש פעילות של השב"כ כאן. יש לך 50 דקות לאסוף נ.צ.ים.
כבר אז ידענו שאסור בשום אופן לדבר עם הערבים או לקנות מהם. מי שעשה את זה עף.
יש כל הזמן נשירה די מאסיווית - פציעות, סוציומטרי, רמה מקצועית. מכאן עוברים לטירונות יחידה.
"טירונות יחידה" זו תקופה שמנסים לבדוק את קצה הסיבולת שלך, תוך דגש עצום על אמינות. פאק הכי קטנטן באמינות - אתה בחוץ. הגענו לטירונות אולי 25. הטירונות נמשכה כחודשיים. עד שאתה מקבל את הלוחם מתייחסים אליך כאל טירון.
מה שעושים בטירונות - למשל: שבוע בלי אוכל, שבועיים בלי שינה. המפקדים מתחלפים, כל אחד לוקח 12 שעות ולא נותנים לך לישון. חוץ מבשבתות - כל שבת יצאנו. בטירונות יחידה יש "שבת ברזל". אם נשארת שבת אתה יודע שביום ראשון יעיפו אותך.
עשינו 3-2 מסעות בשבוע. מסעות מהזוועתיים ביותר. כל מה שאתה יכול לדמיין עשו לנו.
קראנו למפקד בשם, אבל היה דיסטנס משום שהערכתי אותו. לא היה אחד שלא הערכתי אותו. אמרתי: אחד כזה דמיינתי באזרחות שיהיה מפקד שלי.
למשל: מפקד אמר בשיחת מחלקה "אני, סמל אייל, היה חסר לי כדור במחסנית, אני נשאר שעה ביציאה".
או: היה חוק שבשביל לעשן צריך לצאת מהמאהל וללכת שני קילומטר, אז המפקדים שלנו גם הלכו.
הטירונות לא היתה בבסיס. זה בקצה העולם. מקום בלי שום גישה, בלי מקלחות, בלי כלום. אפילו כביש אין אליו. בטירונות מסוננים אנשים, נשברים אנשים.
אנשים כל הזמן נרדמים. למשל: שמו אותי לשמור, זה כבר היה לקראת הסוף, כשכבר נתנו לנו לישון שעה וחצי בלילה. ישנתי בעמידה בלי להישען. אנשים התמוטטו לתוך דגמים שבנינו (למשל, לצורך הסתערות), או שיש שיחת מחלקה ומישהו צונח. את התידרוכים היו עושים עם נשק ב"הרם" כדי שלא יירדמו. המפקדים היו צריכים להיות מאוד ערניים לנושא, כי אנשים "מנקרים" ופתאום הם לא שמים לב לגבולות גזרה.
היו גם הרעלות, והמון פציעות.
מעבר לקרבות מגע, שאותם יש בכל טירונות, לא היה בטירונות היחידתית שום דבר ייעודי.
אחרי טירונות יחידה מתחילים הצ'ופרים: הנשקים, הסטייל שמסביב. אתה נחשב כלוחם במסלול. היחס משתפר בצורה מדהימה. מותר לך להכנס ליחידה. אתה מקבל את כל הציוד מהיחידה - כל מה אתה רוצה אתה מקבל. למשל: בסוף הטירונות אמרו לנו: במאגים אתם כבר לא משתמשים - אז שפכנו אותם. או נשארו עשרות פגזי מרגמה - אז ירינו אותם.
עכשיו אתה מקבל את ההכשרה הייעודית. המטרה שלך להיות לוחם.
עשינו קורס בערבית - שלושה שבועות של לימודים מהבוקר עד הלילה. אוצר מלים, הגיות. היו שני מבחנים כל יום. למדנו רק מדוברת. בסוף הקורס הייתי יכול לנהל שיחה עם פועל בתל-אביב.
משם כל אחד מתפזר לקורס הייעודי שלו - חובש טרור, צלמי טרור, קורס קופים <טיפוס>, קורס איפור וכו'.
אותי שלחו לקורס צילום - סתלבט לא נורמלי. העברתי שבוע בכיף.
את האימון בלוט"ר <לוחמת טרור> כולם עושים. הקורס נמשך בשבילנו חודש וחצי. היחידה שמאמנת לא שייכת ליחידה עצמה. אבל לכל יחידה מתאימים קורס. יש צוותי הדרכה, וכל צוות של הלוט"ר לוקח צוות מסוים. היינו אוהל לחוד, לידינו היה אוהל סיירת מטכ"ל, לידם סיירת גולני וכו'.
המדריכים הם חבר'ה שליליים כי הם נפלים סוציומטרים של יחידות מובחרות. חבר'ה מאוד מקצועיים. זה אחד שתיתן לו אקדח ותגיד לו: תוריד את השטקר <העד מצביע על שקע במרחק של כ-7 מטר ממנו> אז הוא יוריד את השטקר, אבל מבחינה חברתית הם על הפנים.
בלוט"ר כל אחד עובר משבר נפשי שזה לא יאומן פשוט. אתה לומד להיות לוחם טרור, וכאן אתה נכנס גם לקטע של וידוא הריגה. המטרה היא להגיע למקצועיות בטרור, זאת אומרת: אקדחים, קרב מגע.
אחד האימונים הוא מה שנקרא "מעבר דרך קהל". שמים לך בסוף המסדרון כרית שמסמלת ילד בוכה או מחבל. שמים מולך 10 שיריונרים שהם או חברים של המחבל ומגינים עליו, או שהם ערבים שלא נותנים לך להגיע לתינוק. ואז אתה חייב להגיע אליו, בקרב מגע. אני מרביץ להם - אני הורג אותם <הכוונה "הורג במכות", לא הורג ממש>. אין כזה דבר לא להגיע.
כשאתה נמצא בקורס טרור אתה לדעתי הופך לחיה. או שאתה הורג או שאתה מציל <כלומר מציל תינוק והורג מחבל>. אין כזה דבר שאני לא אציל אותו. זה משהו פסיכולוגי - אם אני עם מבט של רצח בעיניים, ואני אומר שאני אעבור אז אני אעבור.
אחר-כך עשיתי את זה גם מול חבר'ה מהיחידה. באותו רגע במאה אחוז אין לך אימא ואין לך אבא ואתה חייב להגיע לשם. קראתי לזה "תאוריית הערס": מי שמפגין ביטחון מגיע.
אין לך גם הפחד לקבל מכות - מחשלים אותך לזה. כל היחידות המובחרות עוברות באימוני קרב מגע איך לקבל את האגרוף הראשון והשני ולהמשיך. זה מיושם בדרך הקשה ביותר: פשוט על-ידי "פיצוצים" (מכות) עלינו.
כל הזמן יש לנו אקדח אבל אתה לא עובד עם הקת של האקדח - אתה עושה את זה ידני.
אנחנו למדנו לעבוד מול אנשים נושאים נשק שמהווים סכנה לחייך.
אתה נכנס לחדר שהתצפיות אומרות שיושבים אנשים עם קלצ'. יכול להיות שהקלצ' מונח עכשיו בצד, אבל אתה לא יכול לקחת את הריזיקה. כשאתה נכנס, אתה לא יכול לירות באוויר קודם. וכאן אתה לומד שהכדור הראשון יעבור בין העיניים.
אתה מכוון - תלוי ברמת המקצועיות. היום אם אני ארה אני אכוון לבטן, אבל האנשים אחרי קורס טרור אם הם מכוונים לראש הם פוגעים. הטווח של האקדח זה כלום - 15 מטר. מ-50 מטר הסטייה גדולה מדי, אתה לא תפגע. המדובר הוא בטווח קצר, פנים אל פנים. היו אומרים לנו: <בתוך אותו חדר> פה מחבל, פה מחבל ובפינה יושבת אימא שלו, משחקת עם מסבחה. הכוונה אז לפגוע בכולם ולהשאיר את האימא שלמה.
שיא המקצועיות זה כשיש בני ערובה, ואותם מגלמים חברים שלך, ואתה יורה חי.
ביחידות האלה הקטע של יישור קו, ומישהו מאחור לא יורה כשיש מישהו בלפנים - זה לא עובד. אני כל כך סומך על החבר שלי, שאם הוא רץ מאחורי ויורה, הוא יודע שאני ארוץ ישר, ואני יודע שהוא לא יסטה בירי.
זה אחת הסיבות שיש המון אגו-טריפ ביחידה. אתה המטרה שלך להיות הלוחם הכי טוב בצה"ל שנכנס לחדר והורג.
עכשיו יש קטע שאומרים לך: הם בלי נשק. אז אתה לא יורה, אתה לוכד. מקסימום אתה יורה באוויר בשביל להפחיד אותם.
או אומרים לך: יש מסעדה, ומחבל בא כל יום שני בשתיים ועשרה, לוקח מעטפה מבעל המסעדה וממשיך.
אתה תגיע למסעדה, אף אחד לא יכיר אותך - אולי יהיה עליו נשק אבל הוא פשוט יהיה המום ולא יזוז. כאן נכנס הקטע של מעבר דרך המון. לקחת אותו בכזאת מסעדה, פתאום באים המון אנשים, אתה שני אנשים, מכונית החילוץ 40 מטר מכם (אם כי לרוב האנשים בהלם בהתחלה, ויש לך קצת זמן לגמור את הפעולה לפני שהם יתאוששו). במקרה כזה אתה נכנס להתלבטות: לשחרר אותו? אתה מתחיל לירות? אתה מאותת ומזמין גדוד של צנחנים? אני מכיר אחד שהתחבא יום שלם בתעלת ביוב. אחד שנלחץ יכול להתחיל לירות. כאן אין כבר חוקרים. שיקול הדעת של המפקד בשטח זה מה שיקבע. כאלה דברים אתה לא יכול לצפות מראש.
כעיקרון אתה לא נשלח ללכוד סתם ערבי. אתה נשלח ללכוד את X Y , כלומר שם ושם משפחה. אם תביא את אחיו לא עשית כלום. חמאסניקים אם אתה יכול לתפוס אותם חיים זה נהדר, אולי אחרי זה יוכלו להשיג מהם מידע על המידור המעולה שיש להם.
הקטע של "וידוא הריגה" מתבצע ככה: לדוגמה בחדירה. אתה יושב פה ואני שם, ואני יודע שאני צריך להרוג אותך. פגעתי בך ואני ממשיך להסתער -אז אני מנקב אותך.
זה נעשה על-ידי הצמדה - FN לא יורה כשהוא מוצמד, אלא מרחק מסוים מהראש ויריה. זה תכל'ס מה שהיה באימון.
נתקלתי בך פה. המטרה שלי להגיע לפינה הבאה - אז בדילוג הבא אני יורה בך שוב, שלא תכשיל אותי להגיע לפינה ההיא. הקטע של וידוא הריגה הוא שיורים, נניח, בכל מי שנמצא בחדר, אז כך אולי נהרגים גם חפים מפשע. אני לא זוכר כבר את הוראות הירי לגבי כאלה שמרססים סיסמאות: משהו כמו עצור (בערבית), אחרי זה באוויר, אחרי זה ברגליים. הבעייתיות היא לא בווידוא הריגה. הם עושים פעילויות מעבר למה שהם צריכים לעשות. למשל: ללכוד זורק אבנים, מסית ראשי. בשביל להגיע למסית ראשי, אם עומדים לידו 60 ילדים, אז הוא פשוט ידרוס את ה-60 ילדים. הוא ישבור ידיים ורגליים ואפילו לא ישים לב אל זה.
אחרי הלוט"ר אנשים נשלחים לשטח. זה מתחיל מזה שאנשים נשלחים כקבצנים לתחנה המרכזית ואחר-כך לשטח. אתה לומד להכיר אזור ברמה גבוהה מאוד, אתה נלווה לסיורים של צה"ל, אתה רואה מה קורה ביום, מה קורה בלילה.
בלוט"ר נפצעתי קשה. התרסקו לי שתי חוליות. שלחו אותי להיות סמל של צוות, אבל הרופא אסר את זה אז עזבתי את היחידה. הגעתי רק לקטעים פאסיוויים - חיפוי ליחידות מג"ב, ניווטים בשטח וכו'.
אצלנו אין התנהגות אלימה סתם. בטירונות לדוגמה נשלחנו לשבועיים בשטחים. ראיתי מג"בניקים שפשוט לוקחים את הקת, עוברים לערבי וסוגרים לו את הקת על הפרצוף.
אצלנו מי שהפעיל כוח על ערבי שאמרו לו במחסום לעמוד עם הפנים למכונית והסתובב - הענישו אותו. היחידות האחרות עשו את זה כל הזמן.
ידענו שאין דבר כזה: תפסת את הבנאדם, הוא נוסע בג'יפ - אין כזה דבר להכניס לו סטירה. אבל כל עוד הוא מתנגד אתה יכול להפעיל כוח איום ונורא.
היום הקב"א <סף הקבלה של 'דובדבן'> ירד מאוד, וזה בעייתי. נותנים לחוליגאנים בפוטנציה להיות אלוהים. כשאתה בשטחים אתה חצי אלוהים. זה אגו-טריפ עצום. אם מישהו נותן לך צ'פחה מאחור אתה יכול להסתער עליו ולהרוג אותו, מרוב האימונים שעברת.
אני מכיר אנשים שהיו חוזרים הביתה, מסתגרים בחדר, לא רוצים לדבר עם אף אחד.
אחרי הצבא לרוב מנתקים מגע. זה לחץ עצום. יש לי שני חברים שישר התחילו ללמוד, בלי שום הפסקה. אחרים נסעו למזרח. יש כל מיני.
קרדיט למורעל
תהנו
הצביעו לנו בתחרות אתרים Site2Wed
http://www.site2web.co.il/vote.php?S_Id=277
הצביעו לנו בתחרות אתרים Topr
http://www.topr.co.il/vote.php?id=2779
|
|
|
