Seek & Destroy מגיע אלינו ישירות מהאמיגה, וזה לא מפתיע בלהתחשב בעובדה שהאמיגה אחראי לכמה ממשחקי המסוקים הטובים ביותר אי פעם (טוב, אז בעיקר SWIV...). המשחק מצליח לשלב בין אקשן מהיר וארקיידי לבין מערכת מבוססת משימות שדורשת גם שימוש בנשק המתאים בזמן המתאים. וכמובן ששכחתי להזכיר שאם בעצם בא לכם לנהוג בטנק, אתם יכולים לעשות גם את זה - הוא אמנם איטי יותר , אבל הנשק שלו קטלני יותר ולמסוקי האויב קצת יותר קשה להתביית עליו.

נקודת המבט היא אמנם ממעוף הציפור (כלומר, לגמרי מלמעלה), אבל במקום שהמסך ישאר סטטי, הוא זז יחד איתכם (וגם הרדאר כמובן). האפקט הזה עובד בצורה נהדרת רוב הזמן, למרות שיש טשטוש שנוטה לפעמיים לבלוט קצת יותר מדי.

כל משימה מורכבת למעשה מארבעה שלבים שמתרחשים באותו אזור ולכל אחד מהם מאפיינים אחרים.בתחילת כל שלב כזה תקבלו תדריך קצר שיסביר מה בדיוק צריך לעשות. בעיקרון לא צריך להשמיד את כל המטרות, אבל מקבלים בונוסים על השמדת רצף של אויבים, כך שבכל מקרה כדאי לירות בכל מה שזז. ישנן גם משימות שבהן צריך להציל שבויים או להנחית מהנדסים וחיילים כדי שיפוצצו ציוד רגיש או יגנבו חומר מודיעיני. הניקוד חשוב במיוחד מכיוון שבלעדיו לא תוכלו לצבור פסילות נוספות, ובהחלט צריך אותן במשימות המתקדמות יותר.

מבחר הנשקים נע בין תותח רגיל לרקטות, טילי קרקע קרעקע, ואפילו כוחות נ"מ. כדי לקנות את הנשקים המתקדמים האלו צריך לאסוף מדליות שמתגלות לאחר שהורגים חלק מן האויבים. למרבה הצער ,למרות המגוון המרשים, מצאתי שהכי נוח להשתמש ברקטות הפשוטות ביותר מכיוון שהן המהירות ביותר ומסוגלות לפגוע גם באויר וגם בקרקע. חבל שלכל נשק יש רק שלוש דרגות (בדר"כ בודד, כפול ומשולש). השידרוגים עבור הטנק הם מוגבלים יותר, אבל כפי שנאמר - הם גם חזקים יותר.

מבחינת רמת קושי זה ממש תלוי באיזו רמה אתם באמת משחקים :-). ברמה הקלה יש הרבה הרבה יותר בונוסים, והמגן מאוד חזק. במשימות המתקדמות אמנם צריך קצת תכנון מראש ויכולת התחמקות בסיסית, אבל אם תצברו הרבה פסילות, תוכלו להסתדר בלי הרבה בעיות. בשתי הרמות האחרות העסק כבר מתחיל להיות יותר מאתגר : יש פחות בונוסים והמגן חלש פי שניים, אם לא פי שלוש. החדשות הטובות הן שאם נפסלים לא מתחילים את השלב מהתחלה , אבל כן מאבדים את השבויים שניצלו.

מבחינה גראפית לא מדובר במשחק שמנצל את מלוא הטכנולוגיה (הוא הועבר לPC רק אחרי 3 שנים), אבל כמויות הפיצוצים והאויבים מצליחות ליצור את התחושה המתאימה. מבחינת הצליל, כנראה שהיוצרים נורא התלהבו מפורמט הCD (בסך הכל 18 מגה!) והוסיפו המון המון דיבורים למערכת הקשר , שאיכשהוא גם מצליחים לא להימאס אחרי חמש דקות. הבעיה היחידה היא שהם שכחו להשקיע במוזיקה, וחוץ מפזמון קצבי שמושמע בין המשימות ובתפריטים, אין בכלל מוזיקה !

קל מאוד להמליץ על S&D , במיוחד כשרוב המתחרים שלו באים מסדרת Strike שידועה ברמת הקושי המטורפת ובשליטה הקצת בעייתית. כמובן שתמיד יהיו כאלו שיעדיפו סימולטור רציני ומתוחכם, אבל ביננו, לשחק עם שלושה ארבעה כפתורים בלבד זה הרבה יותר כיף!





לחץ לקריאת המשך הטקסט...




תגובות: