DeathSpank הוא המשחק החדש מבית מדרשו של רון גילברט, ולמעשה מדובר במשחק הגיימרים הראשון שהוא ממש מעצב במו ידיו מאז אי הקופים 2 המהולל.

Deathspank התחיל בכלל כדמות קומיקס בבלוג של גילברט (Grumpy Gamer), אותה הוא יצר בשיתוף פעולה עם קלייטון קוזלריק. השניים התחילו לחשוב כיצד להפוך את הקומיקס למשחק , אך רק לאחר ארבע שנים הצליחו למצוא מפיץ שיסכים להשקיע בפיתוח. למרבה המזל, בהחלט היה שווה לחכות: התוצאה היא אחד ממשחקי התפקידים-פעולה המצחיקים והמשונים ביותר אי פעם.


כבר כאשר צופים לראשונה בקטע הפתיחה של המשחק ניתן לשים לב לפן הפארודי יוצא הדופן שילווה אותו לכל אורכו . לכאורה רק מדובר על עוד גיבור הרואי שיוצא למצוא חפץ קסום (שנקרא פשוט בשם "החפץ"), אך במהרה יבואו הדיאלוגים המוגזמים, המודעים לעצמם ומתכתבים עם עולם משחקי התפקידים, ויבהירו לכם שהמשחק הזה בא קודם כל לגחך, יחד איתכם, על עצמו ועל הז"אנר אליו הוא שייך.

למרות חיצי הסאטירה המשוגרים לכל עבר, המשחק בבסיסו לא מתעלה על הביקורת הז"אנרית שהוא מציג, והמשחקיות כשלעצמה לא סוטה ממה שמוכר לנו ממשחקים כמו דיאבלו (חוץ מהחידות מבוססת המצאי, אליהן נגיע אחר כך). לכן גם חובבי בתר ושסף שההומור והרוח הכללית של המשחק לא בדיוק מדברים אליהם עדיין יכולים ליהנות, למרות שהוא לא ממש מומלץ בעבורם.

DeathSpank מוצא את עצמו בדרכו לקווסט הראשון שלו כשבאמתחתו ציוד בסיסי. מכאן הוא יכול לבחור ללכת אך ורק בדרך הראשית, ולהשלים את המשימות העלילתיות, או לעזור לאנשים נוספים אותם הוא פוגש בדרך, המציעים לשחקן עוד עשרות משימות צדדיות.

המשימות הצדדיות יעזרו לכם למצוא כלי נשק, מגינים, שיקויים ואוכל. לא מדובר במשימות ארוכות במיוחד, וחלקן אף ניתנות למילוי בצמוד למשימות הראשיות. מהבחינה הזו המשחק מצליח לשמור על איזון בצורה כמעט מושלמת, מבלי לסחוף את השחקן לכל מיני מסעות שאין לו מושג כיצד הם יגמרו ומתי הוא יוכל לחזור אל ציר הסיפור. חלק מהמשימות, כמו זו בה צריך להשתמש בפטיש משלשל על מנת להשיג גללי שדים, הן יותר ביזאריות ממאתגרות, אבל כבר כתבתי שלא מדובר כאן במשחק רגיל...



מערכת העלייה בשלבים מתבססת על קלפים שמעניקים נקודות בונוס ליכולות כמו עוצמת התקפה, משך הזמן בו ניתן לחסום מתקפות בעזרת המגן, וכו". שלא כמו במשחקים אחרים, רוב הציוד מתאים לשלבי התקדמות ספציפיים, אך אין מניעה לאגור אותם במלאי עד שמגיעים לשלב המתאים. בנוסף, תמיד אפשר לקחת את המלאי הישן ולגרוס אותו תמורת כסף מבלי צורך להגיע לחנות.

DeathSpank הוא אולי משחק התפקידים הראשון שמשתמש גם במערכת מלאי נפרדת לחלוטין לחפצי "הרפתקה" (יש קטגוריית Quest Items כמעט בכל משחק מהז"אנר, אבל זה לא אותו הדבר). על כל אובייקט או נקודת עניין במשחק אפשר להשתמש בחפצים האלו ממש כמו במשחקי הרפתקאות מסורתיים. על מנת שלא להקשות על צעירים שאינם רגילים למשחקיות שנות התשעים הזו, מרבית החידות ניתנות לפתרון במספר צעדים מועט יחסית. מי שעדיין מסתבך יוכל למצוא עוגיות מזל אשר מספקות רמזים מאוד עבים לקראת פתרון החידה הפעילה.

עוגיות המזל אותן הזכרתי בפסקה הקודמת הן רק חלק ממערך שלם אשר נועד להקל על השחקן, ובעצם הופך את המשחק למעט יותר קז"ואלי. מעבר לעובדה שאפשר לשנות את רמת הקושי בכל נקודת זמן, אפשר להשתמש במערכת בתי השימוש המקומית (...) על מנת לעבור ממקום למקום. בתי השימוש האלו נמצאים אפילו בתוך מבוכים, אך שם הם מהווים בסך הכול נקודת שמירה ולא ניתן לעבור ביניהם באופן חופשי. בכל שלב גם יכול להצטרף אליכם חבר נוסף בצורה מקומית (לא ברשת) ולשלוט בחברו של DeathSpank, ספארקלס.



עד עכשיו התעלמתי לחלוטין מהצד האודיו-ויזואלי של המשחק, אבל הוא בהחלט שווה אזכור : הגראפיקה מהווה שילוב של דו ותלת מימד, בה הדמויות ופני השטח הם תלת ממדיים, אך הרקעים ואובייקטי נוף שונים הם שטוחים לחלוטין (בדומה לסדרת Paper Mario). הצבעוניות בולטת מכל פינה ומוסיפה לרוח השטות הכללית שמצליחה לבדל את המשחק מחבריו לז"אנר. הדיאלוגים גם נשמעים היטב, רק שלא ממש ברור למה הוחלט להעניש את כל הדמויות הפתטיות או המרושעות במבטא בריטי. האטות יש לעיתים ממש נדירות, למרות שאפשר להילחם לעיתים בעשרות אויבים שונים בו זמנית.
משחקיות - החידות בהחלט מוסיפות אך הקרבות בעייתיים במקצת, הומור נהדר.
גרפיקה - סגנון יוצא דופן שבדרך כלל אנחנו רגילים לראות אצל חברות כמו נינטנדו.
סאונד ופסקול - מוזיקה חדגונית אבל דיאלוגים משובחים, למעט עניין המבטא.
טכני - עובר חלק, אבל גם לא שאפתני
ציון 55 ב-joystiq
ציון 10085 ב-IGN
אני ממליץ לשחק גם את המשימות הצדדיות, מוסיף הרבה לאורך החיים של המשחק.



לחץ לקריאת המשך הטקסט...




תגובות: