קורה לכם לפעמים שממש אתם מרגישים שאף אחד לא שם עליכם?
שהחברים שלכם כבר כמעט לא החברים שלכם כי אתם מתרחקים מהם?
זה בדיוק מה שקורה לי.
אני מרגישה שאני רוצה למות.
אני מתרחקת מהחברות והידידים שלי.
אני מסתובבת מבואסת.
אני מרגישה כל כך לבד.
מידי פעם אני אפילו רוצה למות.
אני מתפללת לאלוהים שיעזור לי שישמח אותי.
ומידי פעם זה באמת קורה.
אבל ישר אחר כך העצב חוזר.
כאילו אני ילדה מקוללת שכל החיים שלה צריכה לסבול.
כולם שואלים אותי מה קורה לי? ואף אחד לא מבין אותי.
יש לי בית, יש לי משפחה יש לי הורים ברוך ה'.
אבל זה מרגיש כאילו גם שונאים אותי.
ואם כל מה שקורה בארץ, במדינה איך אפשר לחיות בשלום? בשקט, ובשלווה??
פעם שהייתי הולכת לישון הייתי הולכת לישון עם חיוך על הפנים הייתי יודעת
שיש לי משפחה אוהבת וחברים מקסימים ולא היו לי דאגות.
ולאט לאט התחלתי להראות את הדברים בצורה קצת אחרת, את האנשים המורעבים המשפחות השכולות, ילדים בודדים שיורדים עליהם. וכל אחד מהם כאילו חלק ממני. כאילו ילד בודד זה חלק בודד אצלי. כאילו בן אדם שנרצח גם משו אצלי נרצח, גם לי קרוב נרצח, אולי אני רגישה מידי. ואני מודה לאלוהים על שיש לי בית ולא חסר לי כמעט כלום.
אבל פשוט אין טעם לחיי.. למה לי לחיות?? כדי שימשיכו להגיד לי "אני פשוט לא מבינ/ה אותך"??? כדי שאני ימשיך לשמוע על אנשים שנדקרים, על אנשים מורעבים? כדי שאני ימשיך לראות ילדים חולים, ילדים בודדים ומסכנים??
אני מנסה לעזור כמה שאני יכולה לכל אותם אנשים אבל אני לא מקבלת תודה.
זה מרגיש כאילו אני בודדה, ולכן אם אני אמות זה לא יזיז לאף בן אדם.
אני לא יודעת למה אני רושמת פה.
אולי זה עוזר לי פשוט להוציא הכל החוצה.
תודה למנהל שעשה את הפורום כדי שאני ועוד ילדים ואנשים יוכלו לכתוב פה את מה שמציק להם.

תאמיני לי לפעמים גם סתם לרשום את מה שיש לך בלב עושה טוב ועוזר
אבל את צריכה להבין שלמות לא יפתור לך שומדבר!
אם בא לך, כנסי אליי לאיסי 309576056

ויהיה טוב..!:)

בס"ד


רק תבינו כמה האתר הזה עוזר לאנשים !

וזה הכל בזכותכם...



בקשר לבעיה.

נשמה תראי.

ספרי לנו בת כמה את.
קצת על עצמך
ככה אני יוכל לנתב את השיחה לנושאים הנכונים
לפי מה שכתבת
ניראה שאת בחורה עצמאית.
עם ראש על הכתפיים..
דואגת לזולת..
אשמח לדעת עוד פרטים.

והכי חשוב בהצלחההה

שלחי לי הודעה למיל דרך האתר יש לי משהו להגיד לך

זה שאנשים לא מבינים אותך זו בעיה שלהם,
הם לא מנסים להבין, אני למשל יודע להבין בני אדם ואיך לעזור להם,
וזה אומר שיש גם כאלה שלא חסרי התחשבות באחרים כמו אלה שהזכרת...
ואת צריכה להבין שאת כן חשובה לכולם את רק אומרת לעצמך שאת לא..
אבל את מאוד מאוד חשובה ולעולם אל תחשבי על מוות משום שזה לא יעזור
באף מקרה, סובלים בחיים אין מה לעשות כל אחד סובל, אבל לבסוף בין
אם זו תקופה קצרה לבין ארוכה זה תמיד ילך בסוף..
ברוך השם את לא חיה ברחוב ואת לא במצב כזה שהפיתרון לבעיה לא יפתר
בזמן הקרוב... אז תנסי להיות חזקה ושלמה עם עצמך ולעולם אל תזלזלי
בכוח שלך כי הוא יכול להיות בהרבה יותר חזק משל אחרים אבל את לא מכירה
בכך.

המילות עידוד באמת עוזרות.
רק פה.
בחוץ כבר לא.
אני נזכרת במה שאתם אומרים אבל זה נראה כאילו זה מרחמים.
זה הרי לא אמיתי כי אתם לא מכירים אותי.
אני מאוד מודה לכם.
ובעיקר מה שמרגיז אותי שאני מבינה את החברים שלי את כולם.
אני עוזרת להם כמה שאני יכולה.
אבל הם לא מבינים אותי.
אפילו הכלב שלי כבר לא אוהב אותי...חח לפחות ככה זה נראה כי כשאני מגיעה הביתה הוא כבר לא קופץ עליי...

אבל רק דבר אחד הבנתי....
הם לא שווים את זה!!
ותזכרי את זה טוב טוב!!! ההפסד הוא ב100% שלהם...

תהיי חזקה!

הרגע חזרתי מבילוי עם חברות וידידים.
ניסיתי ואני כל הזמן מנסה לא להראות שאני עצובה.
ולצחוק איתם, שהם גם לא יתבאסו.
אבל לפעמים הם כן רואים שקורה לי משו...
ואני לא אומר מה. או שכשאני כבר אומרת אני שומעת ת'משפט "אני לא מבינ/ה אותך"
בקיצור..
הם נהנו..
גם אני נהנתי לראות אותם שמחים.
אבל הדיכי הזה לא יוצא ממני.
כמו שאמרתי לפני כאילו אני ילדה מקוללת שצריכה לסבול.
אפילו בלימודים אני יורדת.
אני עוד ילדה צעירה, בת 12.
אבל לצערי אני מודעת לאמת, לחיים האמיתיים ןלהכל כבר מגיל 10.
אז זה פחות הזיז לי. כי הייתי יותר קטנה...ולאט לאט זה החל לגבור.
בחופש הגדול זו הייתה התקופה כמעט הכי קשה שאני זוכרת.
בדיוק עברנו דירה, באותה עיר ובאותו בית ספר (חוץ מההבדל של החטיבה והיסודי)
התקופה הזו הייתה לי כל כך קשה כי הייתי צריכה להיות עם אחותי בחדר בבית הזה. אחותי שתמיד עשתה ה-כ-ל שאמא שלי תרחם עליה ותצעק עליי.
היא אחותי הקטנה ולכן תמיד האמינו לה. לא היו נותנים לי להגיד מילה.
אפילו דברים שלא עשיתי לה היא הייתה אומרת לאמא שלי.
וכמובן אותו סיפור לא היו מקשיבים לי.
רק אחי הגדול שגדול ממני בשנה הבין אותי תמיד ותמיד דיברתי איתו..
ובשנה האחרונה הפסקתי לדבר איתו כמו פעם.. אבל בחופש אני זוכרת שהיה איזה לילה אחד שאחותי ישנה ואני גם הלכתי לישון והבטחתי לאחי שאם הוא רוצה מסאז' שיבוא לחדר שלי ואני יעשה לו.
וכשהוא בא אני ישנתי הוא לא ידע אם אני ישנה אז הוא הזיז אותי וקמתי והוא שאל אותי אם זה פסדר ואם אני רוצה לישון...ואני רציתי לעשות לו לא יודעת למה...ופתאום הוא שאל אותי "מה עם ___?" (אחותי הקטנה) ופתאום התחלתי לבכות כמו שבחיים שלי לא בכיתי.
הוא לא שמע כי בכיתי בשקט.
ואז הוא שאל אותי למה אני לא אומרת כלום הוא הסתובב וראה שאני בוכה...
התחלתי לספר לו שכלום לא יעזור ואמא תמיד תגן עליה. היא כבר שולטת בה
ותעשה הכל כדי שאני ייצא הרעה! ואז הוא שטף איתי פנים ודיבר איתי קצת וזה..חח ואז הוא עשה לי מסאז'..חח..
ומאז היה איזה שבוע שהוא כל הזמן חיבק אותי והרגשתי שיש לי מישו לסמוך עליו מישו שיהיה איתי תמיד.
אבל בזמן האחרון אפילו איתו אני כבר בקושי מדברת. לבקש עזרה בשיעורי בית פיחדתי לבקש ממנו..
בקיצור הוא ממש מנסה לדבר איתי כל פעם שהוא מרגיש שקורה לי משהו..
אבל אני לא יודעת למה כבר לא מדברת איתו.
אני מפחדת להגיד לו שאני רוצה למות.
אני מפחדת להגיד לו שאף אחד לא מבין אותי.
אין לי מושג למה אני מפחדת, פשוט אין לי אומץ...
אני צוחקת הרבה עם חברים.
אני מבלה הרבה עם חברים.
אני עוזרת הרבה לכולם.
אני מבינה את מי שמדבר איתי. גם אם זה מישהו מבוגר.
אני יודעת לתת כבוד לאנשים גדולים ממני.
אבל אני לא יודעת איך להתמודד עם עצמי.


חח..די חפרתי קצת יותר מידי..
עוד קצת להוציא..
ושוב תודה רבה למנהלים.

אני מבטיח לך שהסוד שמור במארכת ואני מבטיח לך שאני יראה לך משהו פה בפורום שיגרום לך לעבין על מה מדובר אני בטוח לא מכיר אותך ואני גם לא גר באיזור שלך כך שגם להפגש לא נוכל אז אין לך מה לדעוג
לכול אחד פה יש סוד וכולם יודעים שעם הם מספרים לי משהו זה לא יוצא מי המחשב וכך אני גם מצפה מי הצד השאני ועד היום זה עבד מצויין יש לי משהו שיראה לך אולי נקודת אור אבל בשביל זה אני צריך לדבר איתך בפרטי

שאין בנאדם אחד בגילאים שלנו "גילאי הטיפשעשרה" שלא מרגישים ככה לדעתי..
אין דבר כזה..
כי כולם מתעסקים בזה כל כך נכנסים לזה כל כך שאי אפשר לא לחשוב על כל הדברים שאמרת.. ואת לא חופרת תדברי חופשי בשביל זה אנחנו כאן מאמי.. וזה ממש ממש לא מרחמים זה מהבנה מאמי אנחנו כמעט כולנו בני אותו גיל עוברים את זה ביחד..מעודדים אחד את השני ...אל תדאגי תגידי לעצמך בראש שזה רק תקופה וזה יעבור ..את יודעת כמה פעמים עברה לי בראש המחשבה הזאת שאני כנראה ילדה שבחים לא יהיה לה טוב שכאילו נולדתי כדי לסבול שיהיה לי פשוט רק רע.. אבל זה לא ככה כולם מרגישים ככה ועוברים את זה..
אל תדאגי מאמי..

ב איי סיי קיו 53665525 אני בדרך כלל לא מפרסם אותו אבל רק בשבילך אני חייב לדבר איתך בואי וחברה לא לנצל את זה שפירסמתי פה את המספר בלהגיע ולהציק לי זה רק בשבילה אנא ממכם תכבדו את זה

מצב קשה מאוד..
תקשיבי, אני מעדיף לדבר איתך כשאת אונליין ישירות...

הנה האיסייקיו שלי- 169879500

זאת לא פעם ראשונה שמישהו/י שאני מכיר מנסים להתאבד או שנמאס להם מהחיים...ובכל המקרים עזרתי להם...אז בואי אליי לאיסיקייו ואני אנסה לעזור לך...

קראתי את כל מה שרשמת,
אני אשמח לעזור לך באופן פרטי,
ואשמח אם תבואי אלי לאייסיקיו (8943733).

אין לך מה לדאוג, אם תבואי, הכל ישאר ביננו. ככןן

מקווה שתהיי בקשר,

טל.

היום מצבי קצת יותר טוב..
תודה למי שעזר פה..
ולמי שמרגיש כמוני שאין טעם לחיים שלו..
שלא ייתייאש שימשיך לצחוק למרות הכל.
שישמיך לחייך גם לאנשים אחרים.
שיעשה טוב, שלא ילך יותר מידי מכות..
שילמד זה חשוב מאוד..
שיבלה עם החברים שלו כמה שיותר ושיגיד לכולם מה שהוא חושב בפנים.
שיקדיש זמן לכל אחד מבני משפחתו-לטוב ולרע.
בקיצור..
תודה לכם.
שיהיה לכם אחלה חיים.

ואני מאוד מאוד רוצה שתבואי אליי לאיי סי קיו,אני רוצה לייעץ כי אני גם עברתי ועוד עובר תקופה כזו אז זה האיי סי קיו: 222941196

מכירים את זה שכול מה שתעשו תמיד יש משהו שיעשה את זה יותר טוב? נעים מאוד אורן!!.

מאמי בדיוק בגלל אותם אנשים חלשים ומסכנים את זו שצריכה להיות חזקה...להוכיח לעולם שלא כולם מסכנים ובדדים ויש מי שיעזור...
את צריכה להודות לאלוקים כל בוקר על מה שיש לך ולאחרים אין למרות שלא תמיד המזל לצידנו ולא תמיד אנחנו במצב רוח מי יודע מה..אין מה לעשות זה חלק מהמכשולים של החיים ואנחנו צריכים ללמוד לחיות ולהסתדר איתם אחרת אנחנו לא שווים כלום!!
נשמה אל תרגישי לבד כי אני איתך ואני בטוחה שעוד מלא אנשים חושבים כמוך אבל זה לא מה שישבור אותם ובטח שלא אותך....
שמעת?!!