האור בקצה המנהרה כבר כבה
אין עוד ברירה משום מקום באה צרה
כולם אומרים לא נורא אבל גם לא עוזרים
אלוהים אתה נימצא בעננים ואנחנו פה סובלים
רוצה לצאת מהחיים אולי להיות בין המתים
מנסה להפנים החיים אותי דופקים על כל פנים
אני זה שסובל זה שתמיד הולך לעזאזל מיתגלגל
מימקום למקום אין עתיד טוב יותר ואין כבר חלום
שלום לא ניראה באופק אפילו הביט איתי יותר מהדופק
מתרחק משתוקק לאדם שאותי לא דופק ומוחק
כל דבר טוב מנסה לאהוב אבל אנ'לא מצליח
מבטיח בסוף אני כמו זקן מקריח על דף מוציא פיח
את הדם שלי מרתיח מפריח מימני את כל ההשמות
השמות ברשימות שאף פעם לא הולכות להשתנות
גם אין הבנות ביני לבין מישהוא אחר לא מוותר
כמו שוטר את החיים שלי עוצר ובוחר שינאה לא נותר
לא מקטר רק את החיים שלי אני בשיר מספר וגוזר
עכשיו אני נודר שעל טעויות אני לא חוזר יותר
לאן אני חותר? לעזאזל שואל את עצמי לא גואל
גבולות לא גובל מיתגלגל שוב מישתולל
מיתפלל לא חושב ויושב עם המחברות שוב כותב
העצבים מנתב והחלומות משכתב ואז עוזב.




מה דעתכם הרבה מילים...