שלום לכולם...
ישנו דבר אחד שפוגע בי.
זוהי ה""בעיה שלי עם ה הידיעה.
זוהי הבטן הרכה שלי.
הפחדים...
ולא סתם פחדים אלא פחד מדבר אחד....
זהו פחד שמלווה אותי מילדות.
זהו פחד שאיפא שלא אלך.
שאיפא שלא אפנה,
ילווה אותי,
יפחיד אותי,
לא יתן לי להביט אחור וקדם,
לא יתן לי לעשות את דבריי
את מעשיי,
בכיף.
בשיא כישרונותי,
להפיק מעצמי את המירב,
להיות שליו ורגוע.
להנות מהחיים.
זוהי ממש פוביה.
הפחד מהמוות!!!
לא ....אל תחשבו שאני מפחד למות?!!!
זהו רגע מפגר אחד,
שאולי ולא כואב,
ואפילו אם הוא כואב,
זהו רגע פתטי,
שתופס את מוחם של הרבה אנשים,
ללא צורך,
וללא כל פרופורציה.
כי ....שטויות מה כבר יכול להיות?!
כולם מתים.
ומה זה משנה מה יהיה?
או באיזה גיל?!
לפני 120 שנה
הכדור היתחלף.
כולם!!!
שכנים,בעלי חנויות ,מורים
שכנים,סטודנטים,
ראשי ממשלות,נשיאים,מלכים...ועוד....
הפחד שלי הוא אחר לגמרי.
ממש כמו ההבדל בין חיים ומוות.
האים חיי היו לשווא???
האים נתתי לעולם מה שאני צריך לתת כבר?
אולי היום או מחר זה יקרה?!
האים יעריכו אותי מספיק?
האים אני יצליח להעביר את "תורתי" לעולם?
ושאני אומר תורתי, אני מתכוון,
כל אחד יש בו משהו יחודי,
שאין לשני...
שאמור בצורה זו או אחרת להעביר לעולם.
התורה שלי ...
מסובכת מאוד.
ולדעתי גבוהה היא ,
זהו בעצם כמו מסר שאני חש שמחובתי לומר...
להזהיר..
בגיל 6 אמרתי פעם...<אני מיתמלא בגאווה ובחיוך חח>
למישהו שבא לאבא שלי בבכי שהוא חולה..
אני היסתקלתי בו באומץ ובעניים הכי חודרות שלי.
ואמרתי לו את המשפט,
אני הרגע חזרתי משם..
לא אכפת לי לחזור לשם..
ממה אתה מפחד??
מה אתה בוכה?
חשבת שלעולם לא תמות?
תהיה גבר,
הוא היביט בי בזעזוע....ואמר לאבא שלי,
יש לך יורש עצר לא קטן...
הוא עדיין חי.חח

אבל מאז שהוא רואה אותי ,
הוא מחייך.
ואני מיתבייש כמובן..
או בקטנותי הייתי בסכנת חיים מידית.
אני אלרגי לעקיצת תירעה.
ושהייתי נתון בין חיים ומוות,
היסתקלתי בפנים של כולם שהיו מסביב למיטתי.
חייכתי ואחרי זה בכיתי ואמרתי,
חייכתי כי למה לעזאזאלך אתם תופסים את החיים כ"כ ברצינות?
ובכיתי כי חשבתי שהעולם לא ראוי לי?
לא הצלחתי להעביר את מה שאני רוצה להעביר?!
זה היה בגיל 9!!!
ועד היום הפחד העיקרי שלי מכל סחרחורת או איזה מחוש וכאבון קטן חח.
הינה זה בא.
אין לי מושג מה אני מנסה לאמר חחח
אבל קבלו רגע אינטימי אחד מחיי.
אליה.
ככחולל ססוףף

לא יודע, פשוט הזכיר לי את המשפט הזה..

המוות הוא נושא שאני מאוד אוהב לכתוב עליו
אני באמת חושב שרק אדם שמכיר את עצמו באמת יכול להתעסק בו..

ככה אפשר להסתכל על המוות בצורה אחרת, ואפילו ללמוד עוד דברים על עצמך.