אם היו אומרים לכם שאתם חולים במחלה סופנית (חס וחלילההה כן? דוגממא..) ונשאר לכם יום אחד לחיות.. בסוף היום הזה.. אתם תמותו..
מה הייתם בוחרים לעשות ביום הזה?

=\ לאדעת..
נראה לי שהייתי נוסעת להיות עם כולם
או עושה דברים שרציתי לעשות ולא עשיתי
לאדעת..
מזה השאלות האלה?

זה כל כך קשה לחשוב מה הייתי עושה לפני המוות..בכלל לחשוב על המוות אבל אלה חלק מהדברים שהייתי עושה:

אומרת לה כמה אני אוהבת אותה, כמה היא חשובה לי, כמה אני רוצה שהחברות הזאת תיהיה מעבר ל"סתם" חברות טובות, לנשק אותה נשיקה אמיתית מלאה במשמעויות, לגעת בה, להרגיש אותה קרובה, לדעת שגם אוהבת בדיוק כמוני.

להגיד לו למה אני מתנהגת ככה, כמה קשה לי הקירבה שלו כמה אני לא יכולה לספר לו דברים שעוברים עליי, וזה לא בגלל שאני לא רוצה זה בגלל שאני לא יכולה. לבקש סליחה מליון פעמים על כל הדברים שעשיתי ועל כל אלה שאני עוד בטח יעשה. להסביר לא שזה לא אשמתו אבל זה גם לא ממש אשמתי.

לשאול אותו למה הוא מתייחס אליי ככה, למה למרות "האהבה" שלו אני מרגישה שהוא מתרחק, משחק משחקים, לשמוע בפעם האחרונה שהוא אוהב, לתת לו נשיקה עם משמעות עמוקה יותר מסתם "רוצה אותך" אבל לדעת שזה הדדי. להאמין לו!!

לבקש סליחה מכל הידידים שלי שסבלו אותי ברגעים הכי קשים, שהיו איתי תמיד, שתמכו ועזרו לי, להגיד להם כמה אני אוהבת אותם ולבקש שלא יבכו. להשאיר לכל אחד מהם מיכתב עם מילות השיר "אז תזכרו שהבטחתם לא לבכות כי השמיים גדולים והדמעות קטנות, תעצמו את העניים כל גשם ראשון, ותחשבו עליי"

לבקש סליחה מאבא על כללללל הצרות שאני עושה לו, להסביר לו יפה את מה שאני רומזת לו כבר כל כך הרבה זמן, להגיד לו שאני אוהבת אותו בפעם הראשונה <וכניראה גם האחרונה>

לבקש סליחה מאמא ומאחותי על זה שנטשתי אותן ולהגיד להן שלמרות הכל אני אוהבת אותן הכי הכי בעולם והן חלק מאד חשוב מהחיים שלי למרות שהן לא מרגישות בזה ובטוחות שאני שונאת אותן.

לבקש סליחה מכל החברות שלי שהתרחקתי מהן בגלל סיבות כאלה ואחרות.

לבקש שיכתבו לי על הקבר "כאן קבורה באושר..." ואת השיר לעוף של היהודים.

ללמוד לאהוב את האנשים שאוהבים אותי.

ללמוד לפחד.

ללמוד לחיות באמת.

לקבל את עצמי.

לעשות אהבה.

ואז למות עם חיוך :)

סורי על החפירות, זה ניכתב עם המון רגש ודמעות

מכתב, על נער צעיר, שהגיע למצב הזה
שהיה צריך להכנס לניתוח שידע. ותכנן, שלא יצא ממנו
הוא כתב מכתב
ופרסם אותו באינטרנט (הלוואי היה לי את הכתובת להביא לכם)

הוא במכתב, ביקש סליחה, מכל אחד שפגע בו
ואני כל כך הצטערתי בשבילו
שברגע האחרון שלו

הוא צריך לבקש סליחה
הוא צריך להרגיש שהוא חייב לעולם משהו. שהוא צריך לחשוב, שמה שהיה ולא ניתן כבר לשנות אוכל אותו מבפנים.


במקום להנות מהרגעים האחרונים שלו, להגיד פאק. יש לי כאלה חיים מדהימים. עברתי כל כך הרבה
אין כזה דבר, עוד לא הגיע הזמן שלי למות.
אני בכל רגע מוכן למות.

אם זה מחר, או אם זה עוד 80 שנה
אני נהנה לחיות כל שניה כל זיפ פיפס (וצליל אחר שתרצו להכניס פה)

מה הייתי עושה אם כך ביום האחרון?
הייתי עושה מה שאני הכי אוהב לעשות לדעתי<= כמה שיותר דברים שאני אוהב[br/>
הייתי אומר למישהי שאני אוהב שאני אוהב אותה
הייתי מנגן לפחות שעה מכל ה-24 שנותרו לי, על הגיטרה שלי שאני כל כך אוהב (ועל התופים אפילו שאין לי)
הייתי שם מוזיקה בפול ווליום ורוקד באמצע הרחוב כמו אידיוט
שיחשבו מה שבא להם. מי הם בכלל


הייתי נהנה
כמו שלא נהנתי מעולם
ובסוף היום, הייתי מתעייף
והולך לישון
כמו שאני אוהב לעשות כשאני עייף.

ומת?
כשאני אמות
אני אמות.
ךפחות אני אעשה את זה מאושר