הזמן שלי...
הזמן שלי רץ..
עף לו.
משאיר אותי מאחוריו.
חושב על העבר.
כמה השגתי.
כמה לקחתי.
כמה למדתי.
העתיד בעניי..
העתיד הוא לא יותר מסתם כישרון.
לא יותר מסתם אופציה.
הוא הולך בדרך כלל על פי העבר.
העיקר הוא העבר.
אוי עברי.
כשאני מביט בך.
אני חש ממהר.
אני חש פזיז.
אך אתה לעומתי..
פזיז הרבה יותר.
רץ לך. ממהר לך.
כל הזמן עסוק.
מביט אחורה אם מישהו או משהו זוכר אותך.
צוחק צחוק גורלי.
וממשיך להתל בנו.
כמה שאני מנסה לנצח אותך.
לנגוס בך.
להספיק עוד קצת.
לגנוב ממך עוד מנת זמן.
עוד מנת חיים.
ואני לא מצליח.
אתה גיבור ממני.
אתה גובר עלי.
אתה מהיר ממני.
אתה לא שעון.
ולא שען.חח
אתה חיים.
אתה מלמד.
אומרים עליך שאתה הרופא הכי גדול.
מנסה לנצל אותך..
בדרכי שלי.
אני יושב לי כל היום.
מנסה ליצור עוד יצירה.
עוד פיס אוף ארט.
עוד מנגינה שובת לב.
עוד יצירה שתחשב בעניי כ"הפעם היא הכי טובה שלי"
אני יושב מול האורגן או החליל.
יוצר לי משהו.
יצירה ענקית.
שמרוממת אותי.
שנותת לי הרגשה של עוד.
לוחץ על הלחצן שנותן לי לשמוע מה הקלטתי,ומה יצרתי.
ועכשיו אני מצויד לי גם בחליל.
הדמעות שלי מתערבבות לי בחורי החליל.
עושות לו קול צרוד,
קול אירוטי.
קול שקט . של לחישה.
שנוגע לי בכל צומת הכי רחוקה בלב.
שנותן לי מכת חשמל שמזעזעת אותי.
והאצבעות שלי?...
האצבעות רצות כמו מטורפות.
מנסות להספיק אותך.
הזמן..
לא רואה אף אחד מולי.
אפילו הקיר שמולי צועק, אושר....!!!
אפילו שהוא לבן ומשעמם לכל עין רגילה.
אך המשקפיים שאיתי לא רגילות הם.
אני מביט דרכם.
וכך אני בצד השני של העולם.
בצד של הכוס המלאה.
בצד המאושר בו.
מרגיש טוב.
מרגיש שאני מנצל את הזמן.
ולא הוא אותי.
אפילו 5 שעות שלמות...
נדמות לי כדקה.
אפילו פחות.
כי אני בפזה אחרת.
בעולם שמעל הזמן.
ואו.....
אמרתי מעל הזמן????
כן...
ניצחתי אותו..
אני מעל הזמן..
חן שלי קוראת לי לאכול .
לעזאזאל .
לא שמעתי...
הייתי בשחור ולבן.
בקלידי אורגני האהוב.
סיגריה ועוד סיגריה.
ענן ענקי מעלי.
ואני אפוף בעשן סמיך.
נדמה שיצאתי הרגע מציור שמן עתיק ומסיבי...
אבל אפוף יותר ברגשות סמיכים שסובבים אותי....
שמנתקים אותי מהעולם.
נדמה לי שעל כל קליד שאני לוחץ.
אני חושב שעה האם זה הוא או השני.
מה עדיף??
איך יצא יותר טוב??
אך הזמן כמו הזמן...
כולו תהפוכות.
כולו בועה ענקית.
שוהיה ולמדתם איך להיכנס אליו.
אתם מעל הזמן.
הוא מחפש אותכם.
אבל לא יודע שאתם מצאתם אותו.
שאתם בתוכו.
שם הוא לא יחפש לעולם..
ואני ...?
אני רועד בכיסא שלי..
רועד מהיתרגשות.
מזיע מהיתלהבות והיתלהמות.
כולי אדום ולוהט <כך חן תיארה לי אותי חח>
ושאני קם....
אך..
זה ניראה כאילו שרדתי פצצת אטום.
וצוחק ומאושר כאילו הרגע נשאתי לאישה את אהובתי.
ושאני קם...
אני מיד נופל שדוד למיטה.
הוצאתי את כל כוחותיי.
כל פיסת אנרגיה שהית בי.
וכאילו הזמן מיתנקם בי.
על מה שגנבתי ממנו.
ועל עצם השקר שרימתי במשחק שלו.
אך אני ..
לפני שאני נרדם.
אני פותח עין.
קורץ לו.
ומפזם לי את המנגינה שלי בראש.
כאילו אומר לו..
אני מיצטער,הניסיון שהצבת בפני היה קשה מדי לעמוד בפיתוי שלו.
והוא...
כמו ענק אדיר.
מסורבל,עם הרגשה של גיבור מפסיד.
לא יכול לי.
וללא חשק עונה לי,טוב רק היום....
אני מחייך.
נושק לחן.
ועולה מעל הזמן.
אבל הפעם יושן....
בחיוך כמובן.
חיוך של מלך שחזר מקרב מנצח.
חיוך של..
"מעל הזמן"....
אליה.

תתכלתתתגיד אתה רושם את זה? ססוףף