בוא נגיד יותר נותן תקווה....
זה מאמצע השיר...

"בתוך ארון
את ילדותה הרחוקה עברה
וברור, לצאת אסור
היה לה לדקה
וכמה שהיכו אותה
בקיצור, זה לב שבור

ואין לה...

בבינונייואת יודעת, כשכואב לך
זה כל כך כל כך שקוף
אבל את לא מבינה
זאת מלחמה שקטה
להשתתף והמנצח לא חשוב

השאלות לא נגמרות
ורק הזמן ידע לפצות ולשנות
לא תמיד אפשר
אך יש עוד בוקר יש מחר
לגלות להשתנותססוףף"

השורות האחרונות לי נראות ממש חזקות תמיד אני אוהב לשמוע את השיר הזה.