בבוקר..קמתי מאוחר..הכול היה שקט..כמו השקט..אחרי!..הסערה..אף אחד לא דיבר אמא לא בירכה אותי..היא אפילו לא הסתכלה עליי..לא הבנתי למה..מה בגלל אתמול בלילה??
מעניין מה היא עמדה לומר לאבא??.." בוקר טוב.." אבא אמר..בירכתי אותו בחזרה..לקחתי את הפרוסה שלי ויצאתי לדרכי..

לא הרגשתי את הדרך הארוכה מרוב מחשבות מרובות כל כך..חשבתי על מייקי...ועל סנדי..ומה אני יעשה כדי לסדר את העניינים ומה עם הורים...וחשבתי גם על ג'ייק..ועל הנשיקה ..רק עכשיו נזכרתי בהרגשה שהייתה לי..הרגשתי..כאילו אני עושה משהו אסור לגמרי..ואז" אווווווי לאאאאא!!.....עוד שבוע..עוד שבוע ..נשף הסיום!! אני לא מאמינה????????!!
שמתי לב לזה רק אחרי שראיתי את העלון..מודבק על שער הכניסה נכנסתי בהרגשה נוראית..לא תכננתי כלום..אין לי שמלה..אין בן זוג..אין לי כלום!!

לא למדתי כלום..שיעורי הסטוריה ומת' עברו כאילו היו שיעורי ספורט..( דרך אגב קיבלתי 2 מכתבים להורים..) בהפסקה הגדולה ראיתי את מייקי הוא נראה לי עצוב..והיה לי קשה לגשת אליו אבל אזרתי אומץ והלכתי..בדיוק לפי שההתקרבתי סנדי משכה אותי ואמרה לי שהיא מצטערת ושהיא לא תעשה את זה יותר.." טוב בסדר..אני סולחת לך.." אמרתי רק כדי שתעזוב אותי כדי שאוכל ללכת לדבר עם מייקי..אבל אז כשהסתכלתי חזרה אליו.......הוא לא היה שם..חיפשתי אותו..מסביבי והוא לא היה שם..
ההתאכזבתי בצורה לא נורמלית..רציתי לצעוק על סנדי..ולומר לה שבגללה פיספסתי את ההזדמנות לדבר איתו...אבל..זה לא הגיע לה...אחרי כמה שעות של לימודים חסרי טעם...השתחררנו...אני יצאתי ראשונה רצתי מהר כדי שאוכל להשיג את מייק ולדבר איתו..אבל לא הצלחתי..הייתי במצב רוח נוראי ולכן ביקשתי מסנדי שלא תבוא איתי..הלכתי בדרך הארוכה בתקווה שאני יראה את מייקי... הלכתי והלכתי הדרך נראתה לי כמו נצח..רציתי להעלם.לכמה שנים טובות ואז לחזור שהכול יסתדר..כל איש שעבר גרם לי תחושה לא נעימה ..הרגשתי שאני נמצאת בחלון ראווה שכולם מציצים בחיי הנוראים.. רצתי במהירות לבית..הוצאתי את המפתח מהתיק ואז...." היי "..." אתהה!!?


זה סוף הסיפור..
אכן צריך להמשיך אותו כשיהיה המשך אני יעלה..

למי שהפסיד פרק או משהו..אני יעלה את הסיפור המלא לאשכול אחד:]
מקווה שנהנת:P