לאמא שלי הייתה רק עין אחת,שנאתי אותה,
היא הייתה כזאת מבוכה בשבילי.
היא בישלה עבור תלמידים ומורים
כדי לתמוך במשפחה כלכלית.
היה יום אחד במהלך ביה"ס שבו אמא שלי
באה לבקר אותי,הייתי כ"כ מובך,איך היא עשתה לי את זה?!
התעלמתי ממנה,זרקתי לה מבט שנוא, וברחתי משם.
יום למחרת אחד מילדיי הכיתה צעק
"לאימא שלך יש רק עין אחת".
רציתי לקבור את עצמי,רציתי שהיא רק תעלם.
כשהגעתי הביתה התעמתתי איתה,
אמרתי לה:"אם את רוצה שאני אהפוך
לבדיחה מהלכת למה שלא תמותי וזהו?!.."
ואמא שלי לא הגיבה,לא אמרה מילה.
לא חשבתי לשנייה מה אני אומר,
הייתי מלא זעם,עיוור לרגשות שלה.
כל מה שרציתי היה לצאת מהבית הזה
ושלא יהיה לי יותר שום קשר אלייה.
אז למדתי קשה,וקיבלתי מלגת לימודים בסינגפור,
הייתי מאושר עם החיים שלי ועם הילדים שלי.
יום אחד אמא שלי באה לבקר אותי,
היא לא ראתה אותי שנים ולא ראתה כלל את נכדייה.
היא עמדה ליד הדלת והילדים צחקו עליה.
אני צעקתי עליה "איך את מעזה לבוא לפה
ולהפחיד את הילדים?!לכי מכאן עכשיו!"
לנוכח מה שאמרתי,אמא שלי הגיבה
"מצטערת כנראה קיבלתי כתובת שגויה",ונעלמה.
אחרי תקופת רגיעה הגיעה לבית שלי
בסינגפור,מכתב לנשף מחזור
אז שיקרתי לאישתי ואמרתי לה שאני נוסע לרגל עסקים.
אחרי הנשף הלכתי לבית של אמא שלי מתוך סקרנות.
השכנה אמרה לי שהיא מתה,לא הזלתי דימעה.
נתנו לי מכתב שהיא רצתה שאקבל אחרי מותה"
"בני היקר,אני חושבת עליך כל הזמן
אני מצטערת שבאתי לסינגפור והפחדתי
כ"כ את הילדים שלך.
שמחתי לשמוע שאתה מגיע לנשף,אך לא אוכל לראות אותך כנראה,
אני מצטערת גם שהייתי עבורך מבוכה גדולה בילדות.
אבל תבין,כשהיית ילד קטן,היית
מעורב בתאונת דרכים ועקרו לך עין.
ואני בתור אמא שלך לא יכלתי לסבול
את המחשבה שתגדל עם עין אחת,
אז נתתי לך עין משלי.
כ"כ הייתי גאה שיכול היה לראות
עולם שלם במקומי,עם העין הזאת.
עם המון אהבה,אמא

אמא יש רק א=ח=ת ..!

איזה סיפור עצוב:'(