כל הזמן רק חושב עליה,
לא מפסיק, אפילו לא לרגע.
בלימודים, מסתכל עליה.
בהפסקה, רק חושב עליה.
בבית, מדמיין אותה יחד איתי.
רק חבל, שאני יכול, רק לפנטז עליה.

כתבתי מכתבים ופרחים,
שלחתי מסרים מחייכים,
אך היא בשלה, בשלו.
איך היא נתפסה דווקא אליו,
נפלה בשבי של ציפוריו.
מדוע לא הלכתי ישירות,
אמרתי לה, את כל הסודות.

החלומות נראים כמו שחוזרים על עצמם,
אני והיא כמובן.
הולך כמו שיכור, מחפש אחר עצמי,
כבר לא יודע מי אני.
איבדתי את זיהותי,
רציתי אותה לעצמי,
אך היא בשלה, בשלו.

חרא שיר שכתבתי. =\
הלחן של זה יצא דווקא בנזונה.

שיר יפה אחי הייתי אומר יש לך עתיד ...

לא אהבתי כלכך... זה נורא קיצ'י כזה... לא משהו.... או שזה פשוט לא הטעם שלי..
(רק בגלל שביקשת תגובה)

לא רציתי להגיב בהתחלה כדי שלא תיפגע, מקווה שלא נפגעת גם הפעם,
אני רק אומר מה שאני חושב...
יותר מידי "חושב עליה"

אני מדבר על השיר עצמו, אולי המצב בו אתה נמצא באמת כואב ואני מבין
אותך, אבל אני התייחסתי רק לשיר עצמו, שהוא לדעתי די חלש, קח את זה
כביקורת, לא כעלבון.