ננטויי ששחורר
שם על המדף תמיד נשארת אותה הקופסה..
שכבה דקה של אבק מכסה אותה

והיא שם.. ליד הקופסא..
בידייים רועדות פותחת אותה
מוציאה מכתב ישן
הדפים שכבר הצהיבו
העלו בה זיכרון

בעין דומעת היא מסתכלת בתמונה
הריח עדיין נשאר בקופסא
הלב שלה פועם בחוזקה
כבר שכחה מהי תחושה
ורק הגעגוע הזכיר לה
כמה שהיא אוהבת אותך

ואתה כך הלכת מהעולם
וזה הדבר היחיד שנשאר לה ממך
קופסא של זכרונות

קופסא מלאה מידי
עמוסה ברגשות
לא נותנת להמשיך הלאה
קופסא של זיכרון

היא נמצאת בין הלא נודע
האם אי פעם תחזור.?
האם שווה לחכות לך?
אך המציאות פוקחת לה את העיניים
חיביים להיפרד
כשהלכת, חלק בה מת

בחוסר רצון היא יוצאת
לוקחת איתה את הקופסא
השיער מתפרע מרוח חזקה
אווירה מלוחה של ים
מותירה בה טעם מר

מדליקה גפרור
לאט לאט זה נדלק
כל אותם הזכרונות עולים באש
והיא מבפנים בוערת
רק רוצה שתדע
שאין לה ברירה
חייבת להיפרד ממך
ולהמשיך בחייה

ממשיכה בדרכה
משאירה מאחוריה את הקופסא בוערת
בדיוק כפי שהשארת אותה
בודדה וסוערת
למרות שנפרדה כעת ממך
תמיד תשאר לך פינה אצלה בלב
פינה חמה שעדיין שורפת
ססוףף ססוףף

ממ זה כתבתי לפני כמה ימים...
אשמח לקבל תגובות..

יאווו שיררר ממש יפהההה

את הפונט וצורת כתיבה שבחרת להקליד בה?