המחשבות לא עוזבות אותי אז חשבתי להוציא את זה בתור שיר
ולתת לכם לתת דעה תהנו...

בס"ד


אני כותב מכתב שאולי לעולם לא תקראי
המחשבות כל הזמן רצות ולא נותנות מנוח,איך הכל לאט לאט
הלך ונעלם.
עברו רק כמה שבועות ואת לא מתקשרת ולא שואלת
נותרו רק התמונות,והזכרונות.
ואני מרגיש כאילו עקרו לי את ליבי ואני חי בתוך שקר
ענק ושאני פשוט שחקן כל כך טוב שמבחוץ מחייך אבל מבפנים
מרוסק..אני מביט בתמונות רואה את חיוכיך ופשוט נשבר ובוכה.
איך השקרים הקטנים לאט לאט גדלו וכמו מפולת שלג
פשוט סחפו הכל בדרך והרסו את ההאהבה הזאת...
ניסתי לשתות,ניסתי לבלות,ניסתי אפילו להכיר מישהי אחרת
אבל גם שהייתי איתה נזכרתי בך.
הקשר הזה פשוט לקח לי את כל הכוחות מהלב ופשוט השאיר
אותי מרוקן מהאהבה וחום,מידי פעם עובר מתחת לביתך
והלב מתחיל לדפוק חזק מהפחד שאולי אני יראה את פנייך.
אם היתה לי ההזדמנות לבקש
הייתי מבקש רק לראות שוב את פניך אפילו לשניה אחת
להסתכל ולא להגיד כלום...
למרות המריבות האין סופיות הראש רוצה לשכוח
אבל הלב מסרב להאמין..
איך יכלת לותר על הכל אחרי המילים שאמרת לי
אחרי כל מה שעשינו אחד בשביל השני...
אני מעלה זיכרונות ופשוט דומע...ילדה אם רק הייתי
יודע שכל מה שאמרת לי היה נכון
הייתי הופך תעולם ומוריד תשמש לכאן הכל בשבילך נערה יפה שלי.

גם אני וחבר שלי גמרנו.. ואני מרגישה כאילו אני אמרתי תמילים האלה..