שנתיים בתוך שקית אחת..
הגיע סוף הסרט..סרט שהוקרן שנתיים,יום יום כמה פעמים ביום..

זהו..הגיע סוף הסרט-
סרט שהוקרן במשך שנתיים יום יום,כמה פעמים ביום.
לא מאמינה שהגיע הרגע,הדף שמתחיל במילה זהו.
כאב,אכזבה,רצון לבכות,לצעוק לקלל..
ילד מה לא היית בשבילי?! מה לא?! ידעת...
דווקא בגלל שידעת זה כ"כ כואב.
ריק לי בפנים-אבל ממש!הכל היה קשה. מליון ואחת שאלות...
החוסר איכפתיות הזה! למה?! אחרי שעברנו כ"כ הרבה יחד...
המסלול שלו,הניווטים,המלחמה,הכניסה לעזה,השחרור שלי,החזרה לקבע, היציאה עם האקסית-הסיום,החברים שלו,החברות שלי,הסיפרים,החזרה מיציאות,כל צעד. כל דבר שעבר עליי ועליו בשנתיים האחרונות..
מרגישה כמו פרידה מחבר..מי היה מאמין..
השקית הזאת שנכתבו בה כ"כ הרבה רגשות מעורבים כלפיו..ההערצה העיוורת הזאת! הרצון המטורף להיות חלק מהחיים שלו..כל הפנטזיה המטורפת הזאת,כל המכתבים שהיו צריכים להשלח ולא נשלחו..
שנתיים בתוך שקית אחת..
אתה חושב עליי שם?אכפת לך?עדיף ככה?זה רע או טוב?תתקשר מתישהו?זה היה צריך להתנתק?מחקת תמספר שלי כמו שעשיתי עם שלך?מחקת את כל ההודעות ששמרת רק ממני...אתה מרגיש בחסרוני?מתי תשכח מהמחשבות שלי לגמריי?זה לא יחזור יותר? לעולם....?
ועוד ועוד ועוד...
בשבוע שעבר מוצאי שבת,החלטתי לסיים עם זה.
אמרתי הכל עד כדי השפלה,הרגשתי מושפלת כ"כ!!
הוא דיבר כאילו לא ידע מי זאת אני וכאילו השנתיים האלו עברו רק עליי..
האמת?
חשבתי שיבוא יום והבנאדם הזה..קוקי,מאמי שלי, בייביי ועוד כאלו ואחרים יהיה בעלי.
היחיד שדמיינתי מתחת לחופה.
תכננתי עבורנו חתונה מושלמת,רצתי מהר מדיי...רצתי לבד!
נגור בירושלים,כמובן שלפני כן חייב טיול בער העתיקה-הוא הבטיח!
ואז אני אהיה בהריון-רק ממנו...
יהיו לנו שלושה ילדים,רצוי 2 בנים ובת-היא הקטנה.
סיכמנו שלראשון יקראו ע"ש חייל מהיחידה שלו שנהרג בפעילות שהוא לא יצא אליה במסגרת קידום של להיות מפקד מחלקה,כמובן שנתייעץ קודם עם רב כי בכל זאת-שם של נפטר..
הוא אמר שאם צריך יהיה לחנך אותם לא יתבייש לתת כמה "פליקים" הבת של לא תצא שרמוטה!
עתיד שלם..
ממש ספר כתבנו לנו..כתבתי לי-מסתבר.
מסתכלת בחלון וכל עץ מזכיר לי אותו,כל גרגר חול,כל עשב,שמש,גשם, כומתה זהה לזו שלו,כל צירוף אותיות של שמו..
תמיד ידעתי שהעסק הזה לא במקום.."לאן את הולכת?! הוא לא רוצה כמוך..זו רק את!" וזה נמשך ונמשך ונמשך.
וכמו שכבר כתבתי-זהו.
יש לי תפילה לבורא עולם.
שלא יצאתי אפס בעיניו,שמה שהיה לא היה רק עבורי,שהוא מעריך ולו במעט כל מה שהיה בשבילי..חיים שלמים,דאגה יומיומית,חשבון טלפון,עתיד...
שאם זה צריך להתנתק אז בבקשה בבקשה בבקשה שיסתיים כאן ועכשיו.
בלי מכתבים,בלי השפלות,בלי בכיות,בלי אגו.
ואם לא-אז שיעשה כרצונו.
בלי לבטים,בלי סבל,בלי צפיות מיותרות.
מקווה שזה הדף האחרון שהשקית הזאת תראה..
מקווה לפתוח שקית חדשה עם מישהו חדש.
שקית חדשה עם קשר חדש,אופטימיות חדשה.
מקווה יותר מהכל-
שהגלגל יסתובב,לכיווני,לטובה.
שלא יפגע.
שלא ישכח ולו לרגע מכל מה שהייתי בשבילו.
מפה ועד לפעם הבאה בתקווה שלא תהיה ובתקווה להתגשמות ומימוש כל הבקשות..
הבטחתי לו שאני לא אשכח.
גם אם הוא לא שלי,מי שיזכה להיות שלי ידע על קיומו של ה"מאמי שלי"..

עם לב מלא בכל רגש אפשרי...

=<[br/>
מקווה שתסתכלי קדימה..ושיהיה לך רק טוב.

נכון. עצוב.. אבל ככה העולם בנוי.

אנשים מתחברים עד לרמות מטורפות כאלה שכשהם נפרדים הם בהלם.. זה היה הכי לא צפוי הא.. ?

סתם שאלה שעולה לי עכשיו.. איך החיים היו אם לא היו את הבעיות האלו.. יפים יותר ? אולי.. לא בטוח.. לקחת מהקשר הזה ה-מ-ו-ן! אין לי ספק בזה.

בהמשך.. אולי עוד חודש.. כנראה שלא.. כנראה שעוד שנה שנתיים.. פתאום תביני כמה לקחתם אחד מהשני וכמה אפשר לאהוב בנאדם מבלי לנהל איתו שום קשר.

וטיפ קטן ילדה חמודה ותמימה, תנהלי א-ת! את המוח שלך.. לא הוא אותך.


ואם רע לך.. אפילו טיפה. אני לא מזמין.. אני דורש!! שתבואי ותספרי

תעשי את החיים שלך יפים לעצמך ממתביישש